יפית מנגד ז"ל-סופרת,משוררת,ראשון לציון
יפית מנגד ז"ל, נולדה בראשון לציון ב- 19 ביוני 1975. מגיל 14 החלה לכתוב שירים וסיפורים, לצייר ולפסל.
לאחר שסיימה את לימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה החלה לעבוד כמרפאה בעיסוק - בבית החולים "אברבנל". במקביל השקיע את זמנה הפנוי בפיתוח פרוייקט "קידום נוער", טפול בנערים במצוקה.
בערב ה- 29 במאי 2000, בטרם מלאו לה 25 שנה, יפית קופצת מראש בניין גבוה בת"א, שמה קץ לחייה ומותירה בראשון לציון משפחה מוכת הלם, ושפע של יצירות במגרתה: שירים, הגיגים וציורים.
לאחר מותה- מירב ורועי מנגד, אחותה ואחיה, מצאו לנכון להוציא לאור את שיריה והגיגיה בספר זה, בדיוק כפי שהם נכתבו במחברותיה. אולי בהם נמצאת תשובה לסערה הגדולה שהתחוללה בנפשה ודחפה אותה אל מותה.
במהלך לימודיה בחטיבת הביניים, יפית כותבת שיר על התרשמותה מהמפגש עם המשורר נתן יהונתן:
הוא דיבר אצלנו בבית-הספר,
ביקשו שקט,
כי קשה לו לדבר מול המו?נים.
ש?ער גדו?ש תלתלים לבנים מש??נים.
אדם יש??ן, מלא מחשבות וערכים,
שולט בדבריו, אך לא בתנועות גופו,
ולא יכול לקצב לבו הגובר,
השקוף לכולנו.
מנסה להרצות לדור
חסר משמעת,
רוצה להותיר הכל
לבאים אחריו.
מנסה - שיקשיבו,
שיהיו נכנים לקבל...
נ?צב מול קשיים שעבר
וצפוי לעבור.
הוא אמר:
"דברים קטנים תופסים
את כל המקום, ואילו הגדולים
לא נחשבים כלל".
הראה תצלומים של הבן.
קרא עליו שירים.
בקהל צחקו לו,
ומי מקשיב לרגשנים?
הרי משוררים היום
לא שורדים.
קשה להרוויח כסף משירים,
והכוח הדוחף - רק פנימי...
והוא, שתק כאילו שמע אותנו,
חזר למציאות,
סגר פצע כואב,
קיווה שבאמת הקשבנו.
אחר- צעד פסיעות קשות והסתלק!
צדק,
אחרי כמה שעות כולם כבר שכחו.
!אני זכרתי
דבר קטן מאוד מול הגדולים,
כנראה הקשבתי.
משיריה
ואולי אחרי שאלמד
להשאר ערו?מה לבד באמצע
ליותר מכמה שעות
בלי לפחד,
אוכל לרוץ כל הדרך אליך?
בשלוש לפנות ב??קר
ולצעוק לך? -
מזיעה דרך החלון:
אני כל כך אוהבת
ואפילו לא מבינה למה...
כשאני אלמד להשאר
ערומה לבד באמצע
ליותר מכמה שעות,
בלי לפחד.
-------------------------------------------------
כמה שיותר רחו?ק,
יותר מתו?ק, יו?תר מזמין...
ולא חשוב כמה תיפול,
תמיד תחזור להאמין.
וכמה שיותר תראה,
יותר תבכה, פחות תבין...
ומה שהכי הרבה תרצה לצעוק,
ישקע... הכי עמוק בפ?נים.
|
