סיפורו של דו"ח חניה
מאת: עו"ד עמית ורד, גב' עדי פדרמן (סטודנטית למשפטים).
מר י', אזרח שומר חוק, חזר לביתו עם רדת החשיכה, לאחר יום ארוך ומייגע, והחנה את מכוניתו ברחוב. החניה נעשתה באותו המקום בו נהג להחנות כתמול שלשום, מצוייד בתו חנייה עירוני תקף, בסמוך למדרכה הצבועה כחול- לבן.
במהלך הלילה, כך התברר, עיריית תל אביב, השוקדת ללא הפסקה במלאכתה, החליטה לשנות את צבעיי המדרכה מכחול-לבן לאדום-לבן, והשלימה את משימתה עד לשעות הבוקר המוקדמות, וזאת, כמובן, ללא התרעה מוקדמת בדבר קיום עבודות ו/או שינוי הסדרי החנייה לדיירי הרחוב, אשר מר י' נמנה עימם.
עם עלות השחר, עבר במקום פקח של העירייה וכאשר ראה שרכבו של מר י' חונה במקום אסור (אדום-לבן) הזעיק מיד גרר עירוני, אשר לקח עמו את הרכב לחניון הגרירה העירוני . מאוחר יותר, ירד מר י' לעבר מכוניתו במטרה להגיע ליום עבודה נוסף, אך, לתדהמתו, כי רבה, חיפש וחיפש ולא מצא את מכוניתו...
בעודו מבוהל, החליט מר י' לפנות לכיוון תחנת המשטרה המקומית כדי לדווח על גניבת הרכב, כאשר הבחין בשוני הרבגוני בצבעי שפת המדרכה. הרהור נוסף העלה במוחו את הרעיון, כי ייתכן והרכב נגרר, וראה זה פלא, הרכב נמצא חונה בבטחה בחניון הגרירה העירוני.
אץ לו רץ לו מר י' לחלץ את רכבו, אך כל הסבריו ותחנוניו הן בפני עובדי החניון והן במחלקת החניה בעירייה לא עזרו והוא נאלץ לשלם עבור שחרור הרכב מהחניון ואף קיבל לידיו 'מתנה' נוספת, קנס על חנייה במקום אסור. מיותר לציין שהחנייה, בעטייה, בוצעה כדין, ולכן החליט מר י' שלא לוותר ולשלם את הקנס, אלא לבוא בפניי שופט.
בדיון הראשון בביהמ"ש כפר מר י' באשמה. בדיון השני, הסביר את שהתרחש, וכתוצאה מכך זומן הפקח שרשם את הדו"ח לדיון שלישי במספר לצורך מתן עדות על הפרשה, אשר "נסיבותיה היו זכורות לו במעורפל". יחד עם זאת, העיד כי זכור לו שהחלו להתבצע עבודות באותה העת ברחוב בו מתגורר מר י', וכן שלפניי העבודות המדוברות צבע המדרכה היה כחול-לבן. השופט ביקש לראות את תעודת עובד הציבור בדבר צביעת שפת המדרכה ברחוב, אשר לאחר מאמצים מרובים הובאה לדיון הרביעי במספר ונמצאה בלתי מספקת להוכחת העניין. לדיון החמישי כבר הומצאו מסמכים נוספים, אשר בעקבותיהם הורה השופט לתביעה לשקול מחדש את עמדתה בדבר העמדתו של מר י' לדין. וכך הגיע תורו של הדיון השישי במספר, בו נאמר למר י', בשעה טובה, כי הוחלט סוף-סוף לבטל נגדו את כתב האישום בגין אי-תשלום הקנס העומד על 130 ₪.
עד כאן לא תם סיפורו של הדו"ח. שכן, בינתיים, הפסיד מר י', 6 חצאי ימי עבודה בגין דיונים בביהמ"ש, עלויות שחרור הרכב מחניון הגרירה העירוני, יומיים נוספים בשל המצאת המסמכים, נסיעות לביהמ"ש ולעירייה, הוצאות טלפון, דואר והוצאות אגרה לשם קבלת מסמכים. כל אלו למען ביטולו של קנס של 130 ₪. כאשר ביקש מר י' פיצויים בגין הנזק שנגרם לו במהלך המשפט, אשר כלל לא היה צריך להתרחש מלכתחילה לו ידעה יד ימין מעשיה של יד שמאל, נאמר לו ע"י העירייה שדרישתו נדחית, וכי לצורך זה ייאלץ לפנות כנגדה לביהמ"ש מחדש בתביעה עצמאית.
מר י' שלנו לא אמר נואש, החליט לפתוח במלחמה נוספת וצודקת כנגד העירייה ופנה לביהמ"ש בשנית בתביעה לפיצויים בגין המשפט הראשון. אך סוף טוב לסיפורו של הדו"ח, שכן לאחר תקופה ארוכה, אשר כללה דיונים רבים, המצאת ראיות וטרטור רב, החליט ביהמ"ש לחייב את העירייה בתשלום פיצויים באלפי שקלים על מקרה שערורייתי זה!
לכל המעונין, כתבות ומידע נוסף לגבי דו"חות חניה ניתן למצוא באתר: http://www.hanaya.co.il/
*כתבה זו אינה מהווה ייעוץ משפטי, אלא מידע כללי בלבד. לאתר ו/או לכותב ו/או למי מטעמם לא תהא אחריות ו/או חבות כל שהן לגבי תוכנה. בכל מקרה, יש לקבל ייעוץ ספציפי מעורך-דין הבקיא בתחום.
|
