מיכאל // אייל סברו
הספר שביקש להספיק ולהגשים חלום קטן בחייו - לראות את אהבתו האמיתית
מבלי שהכיר אותה.
מואיז היה ספר צמרת תל אביבי שהכרתי דרך עדשת המצלמה שצילמה אותו ועוד כמה מחבריו באורגיה גדולה שהתקיימה במרתף תל אביבי לפני שנה. כשהגיע למשרדי זיהיתי אותו כבר בדקה הראשונה, חשבתי על התיק ההוא שעשיתי ואיך שעקבתי אחריו עבור אישה מסוימת שהשתתפה בחוג להילינג, רייקי ובין היתר קיימה יחסי מין קבוצתיים.
ההחלטה לקבל את מואיז כלקוח הייתה קלה ולו בגלל שלא עסקתי בעניינו בתיק ההוא. ככלל אני מקפיד שלא לעבוד עבור שני בני זוג גם כשזה לא באותו עניין.מואיז סיפר לי שלאחרונה לקה במחלה קשה.
הממון מצוי בכיסו ובחשבון הבנק שלו כבר שנים, אבל ליבו כבד עליו, הוא סיפר כי לפני עשר שנים התבשר כי באחת מההשתלמויות היוקרתיות שעבר בפאריז, הכניס להריון ספרית מקומית שילדה לו ילד מקסים,"אין לי כל קשר לילד, אין כל תביעות כלפי האישה האמיצה ששומרת על גידול הילד בעצמה, אלא שהיא גם מסרבת למסור לי כל פרט עליו או להראות לי תמונה שלו, היא מתרצת זאת בכך שאינה רוצה שאקשר אליו מבחינה רגשית סביר להניח שלא רצתה תביעות כלשהן ממני ואני כיבדתי את רצונה" הסביר מואיז את הבעיה הסבוכה. "אבל עכשיו" המשיך מואיז,"כשאני יודע שנשאר לי זמן קצר לחיות אני רוצה לראות תמונות של הילד ומהר, תוך כמה חודשים".
מואיז רשם צ'ק נכבד וסיכמנו כי אצא לצרפת. בשבוע טרם היציאה אספתי פרטים על הספרית, ידעתי את כתובתה המדויקת, כתובת המספרה בבעלותה ואפילו הרכב בו נוהגת. הימים עברו, ארזתי תיק קטן ועליתי על הטיסה של אייר פרנס לנמל "אורלי" בפריז. בטיסה שיננתי את השיחון בצרפתית, בכל זאת, צריך לדעת איך להגיד תודה, בבקשה וסליחה.
קלוד ידידי הבלש אסף אותי מנמל התעופה. כשהתמקמתי במלון יוקרתי ליד שער הניצחון הכנתי את המצלמות שלי, הכנתי סרטי צילום ולאחר מנוחה קצרה יצאתי לסיבוב קצר ברובע היוקרתי בו אמורה הייתה לגור הספרית. אך זו עברה דירה דווקא שלושה ימים טרם הגעתי. נכנסתי להילוך גבוה, החקירות היו קשות כי צרפתית לא כל כך דיברתי וקלוד ידידי היה עסוק.
לאחר חמש שעות תחקור לקוי באנגלית הגעתי לביתה של הספרית, ורוניק היה שמה, ספרית צמרת. כבר במהלך החקירות בשעה הראשונה קיבלתי את כתובת המספרה שלה, ובהמשך את כתובת ביתה. כשהמתנתי לה בסמוך למספרה ספרתי את הלקוחות הרבים שהגיעו אליה. כשהגיעה לביתה בסיום יום העבודה תיעדתי את בנה הקטן יוצא לקראתה, ילד בגיל עשר לערך, שיער חלק אסוף בקוקו ולבוש היטב.
החיבוק שנתן לאימו היה חם, תיעדתי בעשרות תמונות את מראהו והחיבוק המשותף בעלייתם במדרגות לביתם.למחרת חיכיתי בשעה מוקדמת בסמוך לביתה של ורוניק. כשיצאה לעבודתה יצא עימה בנה, כשהורידה אותו ליד בית הספר החלטתי להישאר.
תיעדתי אותו נכנס ללמוד ובהפסקה משחק כדורגל עם חברים, הוא היה ילד יפה ואם תשאלו אותי אפילו דומה קצת למואיז.למחרת החלטתי להיכנס למספרה של ורוניק, היה זה היום השלישי לעבודתי בצרפת, ונשארו לי עוד שלושה ימים. מאחר ולא התכוונתי לוותר על הנסיעה לקאן, ידעתי שהיום יהיה היום האחרון לחקירה ובכך השקעתי את כולי. נכנסתי למספרה ושאלתי בצרפתית עילגת אם אוכל להסתפר פה, נעניתי בחיוך ובחיוב.
מזלי שפר עלי וורוניק הייתה זו שהתכוונה לספר אותי. לאחר שאחת הצעירות במקום חפפה את שערי, החלה ורוניק לגלח את שערי קצוץ קצוץ, כבקשתי. השיחה החלה ביזמתי, שאלתי אותה אם היא נוהגת לספר גברים והיא ענתה שכן, ואפילו כאלה עם מבטא ישראלי, הייתי בהלם, מאין לך שאני ישראלי? שאלתי, "האנגלית של כולכם אותו הדבר" ענתה בחיוך גדול שובה לב. אמרתי שאני מתל אביב והיא השיבה שיש לה מכר ותיק בעיר, שאלתי לשמו והיא ענתה שהיא לא מעונינת לפרט.
שאלתי למה, והיא ענתה מפני שהוא חולה איידס. לפתע הרגשתי כי גרוני נחנק, מיד עלו בראשי תמונות האורגיה שבה השתתף מואיז ולא זכרתי שראיתי את הקונדומים. במהלך התספורת פתחה ורוניק את ליבה וסיפרה על המכר שהכניס אותה להריון לפני עשור ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. וכשפנתה אליו בבקשה להכיר באבהותו לילד למרות שלא הייתה לה בעיה לגדלו, הוא סירב בכל תוקף.
הייתי בשוק אבל התעשתי מהר, ידעתי כי לכל מטבע יש שני צדדים , ומה בעניין האיידס? שאלתי, "למזלי לא נדבקתי" ענתה, "אלוהים אהב אותי", ומה עם המכר? שאלתי. "לא איכפת לי" אמרה, "אבל בוא נעזוב את זה". לפני שנפרדתי ממנה הודתי לה בחום על תספורת באמת יפה, ואפילו דליתי פרטים נוספים על הילד המקסים, ששמו אגב, מיכאל.
את שלושת הימים שאחר כך עשיתי בקאן. עיר מטריפה שבה נהגתי לבקר אחת למספר שנים, הפעם היה זה על חשבונו של מואיז. כשהגעתי לישראל טלפנתי למואיז. אחת הספריות ענתה לי כי מואיז אינו חש בטוב ושוהה בביתו. למחרת בצהריים מיהרתי לביתו, שתי צעירות קיבלו את פניי בכניסה לבית והובילו אותי לקומה העליונה בביתו.
מואיז שכב במיטה גדולה ונראה רע, לידו עמד רופא ישראלי מפורסם שהופיע מעת לעת בכלי התקשורת כמי שמטפל בחולי איידס ומחלות דומות. מואיז בקושי דיבר, סימנתי לו לשתוק והתחלתי אני לדבר, סיפרתי לו את כל השתלשלות העניינים.
כשנקבתי בשם של הילד ירדו דמעות מעיניו, הוא היה מאושר. כשהצגתי את התמונות הרבות, בחר את זו הגדולה עם פניו של הילד ונישק אותה שוב ושוב. "תודה, תודה" שב ומלמל, "תודה". לאחר שעה ארוכה ביקש ממני הרופא כי אניח לו קצת, "ליבו חלש" אמר לי.
עבר שבוע נוסף ומואיז הלך לעולמו. בכלי התקשורת בישרו על כך. עמדתי דומם בהלווייתו והבטתי בארונו יורד למעמקים. לא יכולתי שלא להיזכר בילד הקטן, מיכאל, שלא הכיר את אביו, וגם עליו ועל מר גורל החיים, קפאה דמעה בעיני.
את הספר "משולחנו של חוקר פרטי" הכולל למעלה מ- 50 סיפורים ניתן לרכוש בטלפון 9566060-03.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il
|
